כל הכתבות

העבודות ההיברידיות והמסתוריות של עדי פלומן (נולדה 1987 בראשון לציון; חיה ועובדת בתל אביב) מחברות חפצים ודימויים, בין העולם הידני והדיגיטלי, בין משטח לנפח ובין יצירת אמנות והמסגרת המקיפה אותה. העבודות העמלניות, שמקבלות לעתים קרובות השראה מדימויים שנמצאו במרשתת, מושכות את עינינו ומבקשות להטיל ספק במה שנדמה לנו שאנו רואים; להביט מעבר לפני השטח של הדברים – למרות שהם מפתים – ולהעריך את מהות עוצמתם של חפצים מעשה ידי אדם. תהליך היצירה של פלומן כולל בניית מודלים ממחושבים בתלת-ממד, הדפסתם והצגתם במסגרות שהיא מעצבת. היא מכנה את העבודות "פסלים דיגיטליים בהדפסת דיו בתוך מסגרות אמן" (inkjet-printed digital sculptures in artist frames).

התערוכה מציגה את התפתחות עבודתה של פלומן באמצעות שלוש סדרות של עבודות: "צוואר בקבוק" (2016), שנוצרה כפרויקט הגמר שלה בתוכנית לתואר שני של האקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל, ירושלים; "הלמינה המושלמת"(The Perfect Lamina) (2017), שהוצגה בגלריה דביר בתל אביב; ו"מתנת ידידות" (2020), שהוצגה לראשונה ב-CCA, המרכז לאמנות עכשווית בתל אביב.

בהתאמה למבנה המוזאון, כל חדר מוקדש לאחת הסדרות שמוצגת במלואה. בקומת הקרקע, הסדרה "צוואר בקבוק" מערבת חלקי גוף בחפצים ומקשרת בין האנושי ללא-אנושי ובין מרכיבים ביוגרפיים לחומרים מדעיים. בגלריה הראשונה בקומה העליונה מוצגת הסדרה "הלמינה המושלמת". העבודות המוצגות כאן שאבו השראה מקופסאות וממכלים שונים, שהועשרו בשכבות (laminae) מודפסות בתחכום רב ובמסגרות אמן מפוסלות. בחלק האחרון של התערוכה מוצגת הסדרה "מתנת ידידות" (Souvenir d’amitié) – הדפסות של מודלים ממחושבים תלת-ממדיים שרמת דיוקם והקפדתם מטעה את הצופה לחשוב שאלה תצלומים. ההשראה לעבודות אלו מקורה בחפצים היסטוריים השמורים באוספי מוזיאונים. יוצריהם של רוב החפצים האלה הם אלמונים שביטאו באמצעותם ערכים רוחניים, כמו אהבה בחיי נישואין.

שם התערוכה לקוח מהמיתולוגיה היוונית. פנדורה, האישה הראשונה שיצרו האלים, נשלחה אל בני האדם ובידיה קופסה שבה כלואים כל החוליים והקשיים שהאלים הסתירו מבני האדם. משמעות השם פנדורה הוא "רבת המתנות" – חיבור של המילים היווניות pan (כל-) ו-doron (מתנה). הכוונה הייתה להעניש את בני האדם כשקיבלו מפרומתיאוס את האש, אותה גנב מהאלים. פנדורה התבקשה לא לפתוח לעולם את הקופסה. אך נכנעה לסקרנותה, פתחה את הקופסה ושחררה את כל הרוחות הרעות. התערוכה מהדהדת את המיתוס ומעוררת מחשבות על מתנות, על היצירה האלוהית, על טכנולוגיה, על מגדר ועל סודות.

התערוכה "עדי פלומן: תיבת פנדורה" נאצרה על ידי ניקולה טרצי, מנהל ואוצר CCA, המרכז לאמנות עכשווית בתל אביב. הפרויקט הוא שיתוף פעולה בין המרכז, מוזאון הנגב לאמנות ומוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה בקיבוץ ברעם, שבו פלומן תציג את חלקו האחרון. "קמיעות", המונוגרפיה הראשונה של פלומן, תלווה את הפרויקט, שנתמך על ידי קרן אאוטסט לאמנות עכשווית (ישראל) וגלריה דביר (תל אביב / בריסל).